פרשת מקץ
"ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים"
בפרשת השבוע אנו קוראים על יציאתו של יוסף הצדיק מבית האסורים ע"י פתרון חלומו של פרעה. ולאחר פתרון החלום מציע יוסף לפרעה לקחת איש נבון וחכם שיהיה אחראי על איסוף המזון בשבע שנות השפע לשבע שנות הרעב.
והקשה הגאון רבי אליהו לופיאן לשם מה דרושות תבונה וחכמה לתפקיד זה, הרי לצורך אגירת המזון ואִחסונו נדרש לא יותר מאדם מסודר וחרוץ "שיודע את העבודה"? ותירץ, שאומנם נכונים הדברים אילו הייתה זו אגירה רגילה שבשגרה. לא היה יוסף מעלה את ההצעה של חיפוש איש נבון וחכם, אך כאן היה המצב שונה והייתה דרושה תבונה מיוחדת ומדוע? דבר ידוע הוא שבשעת שובע ובפרט שובע גדול כפי שנאמר לפרעה בפתרון החלום ישנו חוסר הערכה מובהק למצורי מזון ולאוכל ולמה? מפני שיודעות הבריות שהשפע מצוי ואין מי שמקמץ וחוסך. לעומת זאת, בשנת בצורת או בכל מצב של חוסר, מאיזו סיבה שלא תהיה חוסכים ומקמצים בכל דבר ועושים חשבון לכל גרגיר חיטה ולפעמים אפילו מעט אוכל יכול להביא את הבריות למצב של מריבה חסרת פרופורציה לכאורה (והיו דברים מעולם שכל שארית מזון שבשעת שפע לא היו מעיפים לעברה מבט נחשבה אז למעדני מלכים. רחמנא ליצלן.)
כאשר באים לאגור מזון במשך שבע שנות שפע עבור תקופה מאוחרת יותר של שבע שנות רעב איך אפשר בכלל להעריך ככר לחם, שיבולת. חיטה ושעורה, ולחסוך ולאגור? הפתרון הוא שצריכים לנסות ולפתח תחושה של שנות רעה בשנות השובע והשפע רק מתוך תחושה כזו יוכלו לצבור בר כראוי! לפיתוחה של תכונה כזו אין מספיק אדם בעל כושר ארגון מעולה לזה יש צורך באיש נבון וחכם.
ולביאור העניין למדונו חז"ל 'איזהו חכם? הרואה את הנולד', לא נאמר יודע אלא רואה שהחכם רואה, חש ומרגיש את הסיטואציה מול עיניו! הוא מסוגל להתייחס אל הנולד כאילו הוא נמצא כבר בתבניתו וידע לכלכל את מעשיו בדרך הנכונה ולחוש בשבע שנות שפע תחושת רעב ולכן רק איש נבון וחכם ידע לנצח על מלאכת איסוף וקיבוץ האוכל לקראת שנות הרעב.
אף אנו בעוה"ז נמצאים כביכול בשנות שובע גדול מבחינת האפשרות לקיים מצוות, במשך ימי חיינו יש לנו אין ספור הזדמנויות לאגור, לאסוף, לצבור מצוות, וזכיות לקראת העוה"ב, חיי העוה"ב מבחינת קיום המצוות הינם שנות רעב ממש כשם שדרשו חז"ל על הפס' 'במתים חופשי' חופשי מן המצוות, אין אפשרות לקיים מצוות אחרי 120 שנה וממילא אנו צריכים לראות את הנולד ולצבור בר כחול הים. לשנות 'הרעב'.
וידוע המעשה על שני מלכים שנלחמו שנים רבות על חבל ארץ מסוים עד שעמד אחד מן המלכים והכריז מי שישים קץ למלחמה זו יזכה בפרס מיוחד במינו והוא כניסה לאוצר המלך למשך 5 דקות רצופות ובזמן זה מה שיצליח להוציא מן האוצר שייך לו. ואכן, ביום מן הימים נמצא האדם הנבון ששם קץ לאותה המלחמה לשמחת המלך וכל העם וכפי שהובטח נקבע לו זמן ותאריך שבו יוכל להיכנס לאוצר המלך ולהוציא משם כל אשר יחפוץ ליבו. בהתקרב היום המיועד החל המלך לחשוש מאוד הרי בזמן זה יוכל אותו אדם לקחת מאוצר המלוכה חפצים בעלי ערך היסטורי וחפצי חן אבנים טובות ומרגליות כסף וזהב בעלי שווי עצום שלא יסולא בפז ואיך נתיר לו להיכנס למקום זה?. מצד שני, מילת המלך מילה היא ומתוקף מעמדו וכבוד המלכות אסור לו לחזור בו מדבריו. בצר לו פנה אל יועציו וביקש מהם לטכס עצה כיצד לנהוג?.
קם אחד היועצים ואמר אדוני המלך יש לי הצעה ששווה לנסותה נחקור אחר אהבתו וחיבתו למאכלים מסוימים ולשמיעת מוזיקה ודברי המאכל ונגנים שמנגנים את סוג הנגינה שהוא אוהב יוצבו בכניסה לטרקלין אוצר המלך ודברים אלו יסיחו את דעתו ועד שיתעשת ישארו לו רגעים ספורים כדי לאסוף ממון. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים ויעשו כן.
כאשר הגיע היום המיוחל התייצב האיש בטרקלין המלך ושקים גדולים בידיו ושם נאמר לו שהזמן שמוקצה לו הוא 5 דקות בדיוק! ומה שיוציא שייך לו. נכנס האיש לתוך החדר והנה הוא שומע את קול הנגינה המופלאה וניחוח התבשילים המגרה נכנס באפו, עמד שם שניות ספורות כדי לשמוע את המוזיקה שהוא כ"כ אוהב וטעם דבר אחד מאותם התבשילים שכ"כ אהב. גער בעצמו אותו האדם ואמר 'אסור לי לשכוח לשם מה באתי לכאן' וכך נלחם עם עצמו וניסה לא להתפתות ולא ללכת שבי אחר הנגינה וניחוחות התבשילים, אך הזמן חולף עובר ואינו עוצר. והשניות היקרות הולכות לאיבוד לרגע הסתער על האוצרות אסף פריטים בודדים וכבר נכנס האחראי ומודיע 'החוצה תם זמנך'.
מיואש מדוכא ומאוכזב ניעור האיש "מחלומו" ולמשך כל שארית חייו הלקה את עצמו מדוע עצרתי להאזין למוזיקה? מדוע הושטתי את ידי לאותה הקערה וטעמתי את המאכל שכ"כ אהבתי? החמצתי את הזדמנות חיי שכחתי את תפקידי ויעודי, יכולתי להתעשר!
במצב דומה יכול איש הישראלי להימצא אחר פטירתו בבואו לעולם האמת, היצר הרע יודע היטב איזה אושר גדול יכול האדם לרכוש לעצמו בעולם הזה כדי למנוע מן האדם להגיע אל המנוחה ואל הנחלה משמיע לו היצר הרע 'מנגינות מופלאות' במשך כל ימי חייו את תאוות העולם הזה הוא מציע הצעות מפתות ומסיח את דעת האדם מעיקר תפקידו בעולם הזה מפעם לפעם האדם מתעורר ונזכר לשם מה בא לכאן ומנסה להיות 'איש נבון וחכם' ולאגור תורה ומצוות, אך היצר הרע תמיד מוצא מסילות ללבו ומסיח את דעתו מעיקר חובתו בעולמו.
לשמחתנו, בדבר אחד אנו שונים מאותו אדם שהוכנס לאוצר המלך. הוא לא ידע על המזימה הנרקמת מאחורי גבו, על הסחות הדעת שימנעו ממנו מלגעת באוצרות אלו היה יודע בוודאי היה מחזיק עצמו לבלי לכת שבי אחר המנגינות והמאכלים, אך אנו להבדיל מאות האיש הבורא יתברך ברחמיו המרובים כבר גילה לנו בתורתנו הקדושה 'לפתח חטאת רובץ' כדי שנדע מול מי אנו מתמודדים ומהי הדרך להתמודדות מולו ואיך אנו משתיקים את קול 'זמירותיו' באמרו לנו 'בראת יצר הרע בראתי לו תורה תבלין' (קידושין ל:) אם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו.
אדרבה דווקא בימים אלו ימי החנוכה עלינו להוסיף אורה ותורה 'כי נר מצווה ותורה אור' וכמאמר ב"ה 'מוסיף והולך' בכל יום להוסיף עוד תורה עוד חסד עוד מעשה טוב עוד חיזוק וקבלות טובות ליר"ש ויהי רצון שבעבור זה נזכה לאורך ימים בימינה ובשמאלה עושר.
הרב אליהו מירילאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ יעקב בן אברהם הנולד מן חוה מירילאשוילי
